הסטוריית האורגנים
תחילת יצירתו של האורגן המוכר כיום הוא העוגב העתיק שעבד עם צינורות אויר וחלילים. כתחליף לנשיפת אדם הוזרמו לחלילים באמצעות צינורות זרמי אויר ממקור חיצוני.
העוגב הראשון נבנה במאה ה-3 לפני הספירה ביון והוא נקרא הידראוליס והוא נבנה עם צינורות הממוקמים מעל תא אוויר. לחץ המים דחף את האוויר בצינורות וכך נוצר צליל.
ההידראוליס הייתה צורה מוקדמת של עוגב החלילים. מאוחר יותר, לחץ המים הוחלף במפוח.
עוגבים בימי הביניים הפכו לכלי נגינה קאמריים ושימשו תכופות לשירותי כנסייה. בתקופה זו נוצר הצורך לעוגבים ניידים אותם היה ניתן לטלטל אך לאותם עוגבים ניידים היו פחות יכולות ופחות אוקטבות.
במהלך המאה החמש עשרה, העוגבים התפתחו ונוספו להם פדלים לשליטה בצליל. הפדלים איפשרו לשלוט על כמות זרימת האויר וכך בעצם התאפשרה דינמיקה בצליל המופק.
העוגבים המשיכו להתפתח במאה השש עשרה, החלו להשתמש בסוגי חלילים שונים שצורפו יחד וכך יכלו לנגן הרמוניות. העוגבים היו מאוד נפוצים בעיקר באירופה.
במאה השמונה עשרה החלו ליבא עוגבים לארצות הברית דבר שגרם להתחלת בנייתם גם בארצות הברית. לעוגבים רבים היו כמה מקלדות ודיוויד טננברג מיוחס כאחד הבנאים האמריקאים הראשונים.
במאה התשע עשרה החלה המהפכה התעשייתית אשר שינתה גם את שיטת יצור העוגבים. קמו מפעלים רבים והם החלו להתפשט גם במגזר הפרטי ולא רק לשימושי דת.
במאה העשרים החלו סרטים אילמים והעוגבים שימשו כמוסיקת הסרט.
עוגבים חשמליים החלו בשנות ה-30 על ידי האמונד, שכללו אפשרויות כמו כלי הקשה וויברטו דבר שהפך את האורגן לכלי ליווי פופולרי.
אורגנים חשמליים שימשו תכופות בסוף המאה העשרים את רוב הלהקות והפכו לנדבך חשוב בתרבות המוזיקה.
האורגנים החשמליים הראשונים היו מבוססי מתנדים והיו בנויים ע"י רכיבים אנלוגיים בלבד. ההתפתחות הטכנולוגית של שבבי הסיליקון והמחשבים יצרה דור אחר לחלוטין של אורגנים עם אפשרויות כמעט בלתי מוגבלות.
