אלקטרו-מיוזיק

תיקון כלי נגינה

הר סיני 26 בני -ברק

Electro-Music

musical instruments lab

26, Har-Sinay St. Bne-Braq

היסטורית הסינתיסייזרים

המצאת הסינתיסייזר החלה בשנת 1896/1897 ע"י ממציא אמריקאי בשם תדיאוס קהיל (Thaddeus Cahill). הוא פיתח מכשיר בשם Telharmonium/Dynamophone ששקל כ-200 טון… המפלצת האלקטרונית הזאת היתה מונעת על ידי 12 גנרטורים אלקטרומגנטים הפועלים בקיטור. את הצלילים הפיקו בזמן אמת באמצעות מקשים בעלי דינמיקה, והיה אפשר ליצר מספר צלילים שונים בו זמנית. ה- Telharmonium הוצג לציבור בסדרה של "קונצרטים" שנערכו ב 1906. הכינוי "Telharmony" נוצר בעיקבות השימוש בצליליו כמוסיקת רקע ברשת הטלפון הציבורית (לא היו מערכות השמעה אלטרנטיבות באותה העת).

בשנת 1919, ממציא רוסי בשם לאון טרמין (Leon Theremin) נקט בגישה שונה לחלוטין ליצירת סינתזת צלילים. המכשיר שנקרא על שם הממציא טרמין יצר צלילים מונופונים מבלי מגע פיזי במכשיר וזאת ע"י חיישן שהרגיש את קרבת ידי המנגן אליו. למכשיר היו שתי אלקטרודות אשר ביניהם הזיזו את הידיים ועל ידי זה השתנתה הקיבוליות ביניהם דבר ששינה את תדר מחולל הצליל. טכניקה לא שגרתית זו הקשתה לנגן על כלי זה אך עם כל זאת צליליה כיכבו בסרטי אימה רבים ביותר!

בשנת 1928 באירופה, צרפתי בשם מוריס מרטנוט (Maurice Martenot) המציא את ה- Martenot המונופוני. שיטת יצור הצליל של כלי זה הייתה דומה לזה של טרמין, אך הנגינה היתה מתבצעת על ידי משיכת חוט קדימה ואחורה. בברלין במהלך שנת 1930 , פרידריך טראוטו'ין (Friedrich Trautwein) ואוסקר סאלה (Oskar Sala) המציאו את ה"Trautonium" שהנגינה עליו היתה על ידי לחיצה על תיל פלדה אל מוט, לפי רצון המנגן. מכשיר זה איפשר הפקת טונים משתנים כעין נגינה על מיתר עם החלקת האצבע על מיתר הגיטרה והרמוניות שונות בדומה למקלדות המוכרות. סאלה המשיך לפתח את המכשיר לאורך חייו, מאמץ שהגיע לשיא ב "two-voice Mixturtrautonium " בשנת 1952. סינתיסייזר זה שימש סרטים תעשייתיים רבים, כגון : הפסקול של יצירת המופת של אלפרד היצ'קוק "הציפורים". למרות שהסרט אינו כוללים פסקול מוסיקלי קונבנציונלי, כל שיחות ציפור ושמע חבטות כנפיים שהושמעו בסרט שהופקו על ידי ה "Mixturtrautonium". בקנדה בשנת 1945, יול קיין (Hugh Le Caine) החל לפתח ה "Sackbut" האלקטרוני. עיצוב של כלי מונופוני זה דמה לזה של הסינתיסייזרים המוכרים, אך כלל מקלדת שהגיבה לא רק למהירות ולחץ על הקליד, אלא גם לתנועה לרוחב. כל הכלים עליהם דיברנו עד כה נועדו לנגינה בזמן אמת. בשלב מוקדם יחסית, אנשים החלו לפתח כלים ששילבו גנרטורי צליל אלקטרוניים עם סינקוו'נסרים (מקליטי נגינה). הכלי הראשון מסוג זה שהוצג על ידי הצמד הצרפתי אדואר קאופלקס (Edouard Coupleux) ויוסף גיבלט (Joseph Givelet) בשנת 1929. כלי נגינה זה פעל באופן אוטומטי ושילב צלילים אלקטרונים עם שליטה באמצעות סרט מגנטי מסתובב (בדומה לקלטת). שם הכלי נקבע על שם ממציאו היה Coupleux-Givelet -Synthesizer, וזו הפעם הראשונה שכלי נגינה נקרא "סינתיסייזר." בשנת 1956 הופיע לראשונה הסינתיסייזר האלקטרוני "Mark I" , שפותח על ידי מהנדסים אמריקאים הארי פ.אולסון והרברט בלר מחברת RCA. מנגנון דו-צלילי המורכב מ12 קולנים (קולן משמש עד היום לכיוון כלי נגינה בצורה מיכנית ע"י הקשה עליו. הוא דומה לאות U ומפיק צליל בתדר קבוע בהתאם לגודלו). קולנים אלו הופעלו על ידי השראה אלקטרומגנטית. הכלי הציע אפשרויות עיבוד צלילים מתוחכמית יחסית. צלילי המחולל יכלו להיות מוגברים על רמקולים וכן ניתן היה להקליט ממנו את המוסיקה ישירות על גבי תקליטים.כלי זה איפשר שליטה על הטון, המעטפת, העוצמה וגוון הצליל. זה נשמע חלומי אך השימוש בכלי היה מסובך ביותר, ולא איפשר נגינה ספונטנית.

סינתיסייזר שליטת המתח הראשון

למעט ה "Telharmonium" כל הסינתיסייזרים שנבנו טרם המצאת ה"טרנזיסטור" היו מבוססים על מעגלים חשמליים המשתמשים ב "שפורפרת הריק".כלים אלו היו מסורבלים ולא כ"כ ניידים, ולאחר המצאת ה"טרנזיסטור" בשנת 1947-1948, נבנו סינתיסייזרים קטנים וניידים. בסוף שנת 1963, הממציא האמריקאי R. A. (Bob) Moog, פגש את המלחין הרברט דויטש, ששיכנע את Moog לשלב מחולל צליל עם הגברה אשר נשלט על ידי מקלדת באמצעות מתח. בשנת 1964- פותח אב הטיפוס הראשון של סינתיסייזר בשליטת מתח. שיתוף הפעולה עם המוסיקאי הגרמני גרם ל Moog להרחיב את סוגי המודולים של שליטה על הצלילים ולשלבם בכלי אחד. פיתוח זה לא הסתיים עד שנת 1967. הישגיו של Moog התפשטו מפה לאוזן, ו Moog תמיד היה להוט לעורר לקוחותיו ולהוסיף מודולים נוספים ליצור שלו. בשנת 1968 וונדי קרלוס הפיץ את יצירתו "Switched-On Bach" וגרם לפריצת הדרך של לכלי נגינה של Moog. זו היתה ההקלטה הרב ערוצית הראשונה שהיתה אי פעם. הצלחת האלבום הציגה את הסינתיסייזר לקהל יותר רחב ועשתה את השם Moog להצלחה מסחררת. בעקבות פריצת הדרך עם הצלילים החדשים בהם השתמש וונדי קרלוס, אולפנים רבים, מפיקים, ומוזיקאים רכשו סינתיסייזרים מודולרים מ Moog. בשנת 1969, 42 העובדים של Moog הצליחו לייצר עד 3 מערכות מודולריות בכל שבוע… Moog הבין שסינתיסייזרים מודולרים אלה היו מורכבים מדי ויקרים למוסיקאי הממוצע והיו עלולים להיכשל מסחרית. לכן בשנת 1969, Moog שיתף פעולה עם המהנדסים ג'ים סקוט, ביל המסט וצ'אד האנט במטרה לפתח סינתיסייזר קומפקטי, נייד, במחיר סביר, וקל לשימוש. אחרי בניית שלושה אבות טיפוס, שוחרר בקיץ 1970 ה Minimoog דגם D . שלא כמו הסינתיסייזרים המודולרים הקודמים, לא היתה אפשרות לנגנים לחבר את המודולים של הסנתיסייזר Minimoog כראות עיניהם. כל המעגלים המחברים את מודולים היו מחווטים במפעל. סוג ומספר המודולים היה קבוע. דבר זה פשט את הייצור באופן משמעותי, וגרם לחסכון בבעלויות באופן משמעותי. ה Minimoog הפך להצלחה ענקית, 13,000 Minimoogs נמכרו ברחבי העולם עד 1981. הקונים לא היו מרוצים לחלוטין, למרות שכבר לא נאלצו להתמודד עם אין סוף חוטים וחיבורים כדי לנגן בסינתיסייזר, הם עדיין היו צריכים להתמודד עם המון כפתורים ומתגים כדי לעבור מצליל אחד למשנהו. יתר על כן, הם רצו להיות מסוגלים לנגן גם אקורדים ולא רק צלילים מונופונים. בשנת 1973, חברה E-MU האמריקאית הציגו מקלדת מודולרית מסדרת 4050 שיכולה להיות מחוברת לעשרה סינתיסייזרים מונו, וכך היה אפשרות לנגן עם סינתיסייזר בעל פוליפוניה של עשרה צלילים. הבעיה העיקרית היתה שמעט מאוד אנשים הסכימו לרכוש עשרה סינתיסייזרים, וכן הגדרה של הצלילים היתה מאוד מעייפת כי היו צריכים להגדיר את הצלילים בעשרה מכשירים שונים… בשנת 1975 ימאהה שחררה סינתיסייזר GX1 הכולל בתוכו יחידות מודולריות אך שינוי הצלילים היה מצריך שימוש במברגי צורפים והיה מורכב מידי. בשנת 1978 חברת Sequential Circuits פיתחה את הסינתיסייזר הפוליפוני הראשון שנתן 5 צלילים בעת ובעונה אחת בשם Prophet-5 שהיה בו זכרון לאיחסון הצלילים המתוכנתים. כל הצלילים תוכנתו ע"י ממשק אחד משותף את פישט את תיכנות הצלילים לאין ערוך. סינתיסייזר זה הפך פופולרי ביותר ועד שנת 1985 יוצרו 8000 יחידות. עם פיתוח מעבדים ו DSP החלו לפתח סינתיסייזרים עם אפשרויות סינתזה מדהימות שכבשו את השוק העולמי. הפופולריות ההולכת והגדלה של מחשבים אישיים מתחילת 1980 פתחה גם את האפשרות ליצר סינתיסייזרים וכרטיסי קול המבוססים על מעבד המחשב ורכיבי DSP בעלי איכויות גבוהות ביותר.

מעבדת אלקטרו מיוזיק עוסקת בתיקון סינתיסייזרים אנלוגים ודיגיטלים משנת 1980, וסיפקה שירות מקצועי לרוב החנויות בארץ.

תיקון סינתיסייזרים אנלוגים עם חלקים מקוריים חברות: MOOG, ARP, PROPHET ועוד…
במעבדת אלקטרו-מיוזיק תמצאו את שיא המקצועיות והנסיון בתיקון סינתיסייזרים!